ראשי  |   ארכיון  |   קישורים נוספים  |   מה אפשר לעשות ?  |  English  |  Français  |  al.nueman@gmail.com


דוחות מחסום Watch אודות אל-נועמאן

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 6.6.2006

משקיפות: חנה ב', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.00

בדרך מאום טובא לנועמן אנשים בודדים בלבד. אנחנו שומעות צרורי יריות – המטווח בוואדי בין נועמן לבית לחם. מוזיקת רקע שהתושבים שומעים לעיתים במשך שעות. ומהצד השני הרעש מחריש האוזניים של הבולדוזרים שבונים את המחסום החדש ואת כביש ליברמן.

השער בכניסה לכפר סגור. שער המעבר לאל-ח'אס פתוח, מצידו השני שני מג"בניקים אדישים. שני מכוניות והולך רגל אחד יוצאים ללא בדיקה, זוג מבוגר עם חמור נכנס. הילדים אינם, כי יש כבר חופש, אך מחר מתחילות בחינות הבגרות ויש לקוות שלא יעכבו את התלמידים בדרך לבחינה. התושבים מדווחים על בעיות להכניס מזון לכפר. איש אחד ביקש להכניס שק קמח, אמרו לו לא, אי אפשר לראות מה יש בפנים. הוא נאלץ לחזור לבית סחור ולחלק את הקמח לשקיות קטנות, אז נתנו לו לעבור. לקח לו שעתיים. לפעמים גם אוסרים על הכנסת ארגזי ירקות ועופות – שהרי אסור להכניס לישראל סחורה מהשטחים מלבד המעברים המיועדים לכך. כיצד ישיגו תושבי נועמן אוכל? לירושלים אסור להם להיכנס, מהגדה אסור להם להביא ... מלבד המזון יש גם בעיה להכניס את משאיות הגז והזבל מהגדה.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, 30.5.2006

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 7.30

השער החדש

שבועיים לא היינו בנועמן, ומאז היו הרבה צרות ושינוים. צינור המים התפוצץ שוב, ולבסוף החליף אותו הקבלן שבונה את המחסום בצינור טוב יותר שבינתיים מחזיק מעמד. אך במהלך העבודות הוא ניתק גם את החשמל שבא אף הוא מאל ח'אס, ולקח זמן לתקן זאת. אולם, הצרה העיקרית והקבועה היא חסימתו ההולכת ומשתכללת של הכפר.

כאשר הגענו לכניסה לנועמן מכיוון ירושלים הייתה זרוע הברזל הצהובה שהתקינו לפני שבועות אחדים סגורה ונעולה בשרשרת עם מנעול שהמפתח שלו, סביר להניח, בידי הג'יפים של מג"ב שעוברים דרך הכפר על פי רצונם. הולך רגל שרוצה לעבור את החסימה צריך או להתכופף או לטפס מסביב. יש להזכיר שאחדים מתושבי נועמן הינם בעלי תעודות כחולות ותיאורטית רשאים להיכנס לירושלים.

ביציאה השנייה של הכפר, לכיוון אל ח'אס והגדה, שיכללו את גדר הביטחון עם מצלמות והשלימו את גדר התיל הארעית ששמו במעבר בשער שצידו האחד היה פתוח כאשר הגענו. הפתח הזה רחב מספיק לרכב פרטי ואף לבולדוזר. לפני השער שמו מבנה אפור סגור ומסוגר עם חלונות אטומים שיעדו אינו ברור לנו וגם לא למג"בניק איתו דיברנו. בצד השני של השער עומד טנק שמשמש כעמדת המג"בניקים המוצבים במקום, לפניו יריעה כמחסה מהשמש. המג"בניקים טוענים שהם נמצאים כאן באופן קבוע, 24 שעות ביממה, ושהשער תמיד פתוח. י', לאומת זאת, סיפר לנו שבלילה סוגרים את השער. כאשר אנחנו נמצאות, התלמידים והתלמידות עוברים ללא בעיה וללא בדיקה לאל ח'אס, אך אחדים מהם מביטים על המג"בניקים בחשש ובפחד. התושבים מספרים על עיקובים והצקות כאשר אין עין משקיפה.

עבודות הבנייה למען המחסום החדש מתחדשות ב-7.15 בדיוק. הן מתקדמות במהירות, היכן שפעם הייתה גבעה כבר נוצר שביל רחב שמוביל מכביש היציאה אל אתר המחסום.

המשכנו לשיח' סעיד (ראה דו"ח נפרד).

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, 16.5.2006

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.30 עד 8.15

פועלים בודדים יושבים באום טובא ליד השביל מנועמן. נראה שרובם תושבי נועמן. י' מספר לנו שנותנים עכשיו לפועלים עם אישורים בני 30 ומעלה להיכנס לירושלים, אך הם כבר לא עוברים דרך נועמן, אלא דרך מחסום 300. י' גם מספר שהגיע אליו קצין מג"ב שביקש ממנו רשימה של כל תושבי הכפר. הוא שאל אותו מה עם מכוניות הזבל והגז שמגיעים לנועמן מהגדה. שירשום את המכוניות, אמר הקצין, אך הוא לא מבטיח שייתנו להן להיכנס. בעניין סוגיית המים הבלתי פוסקת י' מספר שאתמול תיקנו וכרגע יש מים, עד שהצינור יתפוצץ שוב. הקבלן האחראי על בניית המחסום תיקן את הצינור בפעם הראשונה לא טוב, שם קטע חדש לא ממתכת, ומאז זה מתפוצץ שוב ושוב. גם היום זרימת המים כל כך חלשה שהם לא מגיעים עד לבתים האחרונים של הכפר. כשהכול תקין נועמן מקבל מים במשך שש שעות ביממה מאל-ח'אס, רק שש שעות משום שצריך להפעיל משאבה כדי להעביר את המים. אם הצינור מתפוצץ במהלך שש השעות האלה ולא תוקן מיד, התושבים צריכים לחכות עד למחרת עד ששוב יהיו מים.

אנחנו מגיעות לכפר בדיוק ברגע שרוב התלמידים יוצאים לדרך לאל ח'אס. הורים אחדים מביאים את ילדיהם ברכב. במעבר עומד טנק מג"ב, שני מג"בניקים בפנים, השלישי מסתובב בחוץ. הוא שולח איש שבא מאל ח'אס לטנק לבדיקת תעודה. האיש עובר לנועמן. ביציאה מנועמן אין שום בדיקה, לא לילדים ולא לנהגים.

כאשר אנחנו חוזרות לכפר חונים ליד השער (הפתוח) ביציאה לירושלים שני ג'יפים של מג"ב. האחד עוזב דרך הכפר לכיוון המעבר עוד לפני שאנחנו מגיעות. השני עומד בדיוק מול ביתו של מ' שמת בדצמבר לאחר שעוכב על ידי שוטרי מג"ב וכעבור מספר שעות נמצא חסר הכרה קשור לפרד שלו. האלמנה ושתיים מהבנות מסתכלות מביתם על האורחים הבלתי-רצויים, הפחד ניכר על פניהם. כעבור כמה דקות גם ג'יפ זה עוזב ונוסע לכיוון הר חומה.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 9.5.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

הגדר החדשה של אולמרט 

סימן זעיר להקלות בסגר: פועלים בודדים שהגיעו מכיוון נועמן מחכים באום טובא למעסיקים שלהם. גם י' בדרך לעבודה ומספר שהתחילו לתת אישורי כניסה. מלבד זאת הוא מספר על צרות: המג"בניקים במעבר לאל ח'אס מציקים לתלמידות שכבר מפחדות ללכת לבית הספר. בשבת, כאשר הן חזרו ב-12.30 מבית הספר הביתה, הפעילו המג"בניקים את המגבר בטנק שלהם, דרשו מהבנות לרקוד ואחר כך צעקו עליהן "זונות, תלכו מפה". פרשת הספקת המים המנותקת נמשכת: אתמול חזרו המים אחרי הפסקה, אך הבוקר שוב אין מים. אנחנו רואות לאורך צינור המים בשולי כביש היציאה מנועמן נקודות רבות שבהן האדמה רטובה מפיצוץ בצינור או התייבשה רק לפני זמן קצר.

במעבר לאל ח'אס התממשה הצהרת אולמרט אחרי הפיגוע האחרון שישימו גדר ארעי במקומות שבהם הגדר/החומה הסופית טרם הושלמה: מצפון לדרום, לאורך העמק בין נועמן לאל ח'אס, שמו גדר תיל שמשאירה פתח של מטרים ספורים לפני שהיא ממשיכה מערבה ומתחברת לגדר ההפרדה המקבילה לכביש היציאה מנועמן שכבר הושלמה. ליד הפתח ממוקם טנק מג"ב – יתכן שזה אותו טנק שראינו בשבוע שעבר ללא אוויר בצמיגים, אך עכשיו הוא חזר לכלל תפקוד – ולידו ובתוכו שניים-שלושה מג"בניקים שלא טורחים לעשות בדיקות קפדניות. קבוצת תלמידים עוברת לאל ח'אס ללא הפרעה או עיכוב. שתי נשים עם חמור שבאות מאל ח'אס ניגשות למג"בניקים שמעיפים מבט קצר על תעודותיהן ונותנים להן להמשיך לנועמן. אישה נוספת לא מתבקשת אפילו להציג תעודה. גם מכוניות אחדות יוצאות מנועמן ללא בדיקה.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 2.5.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

חסימות חדשות

הסגר נמשך, מלבד תושבי נועמן, בעיקר התלמידים, לא רואים נפש חיה. אחרי המזבלה נחסמה הדרך מאום טובא לנועמן מחדש לכלי רכב על ידי ערמת אדמה גבוהה שילדים קטנים וקשישים יתקשו לעבור. שם אנחנו פוגשות תושב נועמן שמתעניין מה אנחנו עושות כאן. הוא תושב ירושלים ויש לו מכונית עם לוחית צהובה שלכאורה מותר לה לשהות בנועמן. אך הדרך הישירה מאום טובא נחסמה – לפני כשבוע, הוא אומר - ובשביל הצדדי מכיוון הר חומה מונעים שוטרי מג"ב את המעבר. פעם אחת כאשר ביקש לחזור עם הרכב לנועמן, לא רצו לתת לו לעבור, והוא שאל את המג"בניקים כיצד יחזור הביתה, האם עליו לעוף. באופן מפתיע נתנו לו לעבור. בפעם האחרונה אזל מזלו, ועכשיו המכונית חונה באום טובא והוא הולך אליה ברגל.

בכניסה לנועמן חסימה חדשה נוספת – זרוע ברזל צהובה איתה אפשר לסגור ולנעול את הכפר. כאשר אנחנו מגיעות, הדרך פתוחה. שלוש תלמידות מצטרפות אלינו בדרכן לבית הספר באל ח'אס.

במעבר שני שוטרי מג"ב שמפטרלים על הכביש ומכונית מג"ב בגודל של טרנזיט. המכונית יצאה מכלל תפקוד, בשני הצמיגים הקדמיים אין אוויר, הדלת הצדדית פתוחה, מסביבה שרידי ארוחת בוקר. נראה שהיא נמצאת כאן במצב הזה כבר מספר ימים. בפנים עורבים שני מג"בניקים לעוברים ושבים וקוראים לעברנו באנגלית. הם מופתעים לשמוע שאנחנו ישראליות, כי לטענתם "יש כאן רק פלסטינים ואמריקאים" (המלווים האקומנים שמגיעים למקום כמה פעמים בשבוע, רובם דווקא אירופים). ברגע שהם מבינים שאנחנו ממחסום ווטש הם לא רוצים עוד לדבר איתנו וחוזרים למכונית. לשאלתנו מה קרה עם הצמיגים, הם עונים: "זה עשו החברים שלכן". התלמידות עוברות בינתיים ללא עיכוב לאל ח'אס.

ב-7:10 מתחדשות עבודות הבנייה באתר המחסום העתידי. המאבטח אי' ובולדוזר אחד עולים לנועמן ומאחורי הבית השני פונים שמאלה ועוצרים. בחצר הבית עומד ילד מבוהל, ובעלת הבית יוצאת מודאגת. אך לא, אין כוונה להרוס את הבית, אלא הבולדוזר בא לחסום את שביל העפר הצר שמוביל ליד הבית דרומה לכיוון הגדה. לפני מספר ימים חסמו את השביל "בצורה יפה", אומר אי', אך הפלסטינים פתחו את החסימה, ועכשיו חוסמים שוב. אי' מסביר לנו את הסיבה לחסימות החדשות: בלילה לא רואים את המחבלים, לכן יש את החסימות ולמי שבכל זאת יצליח לעבור מחכים על הכביש בין אום טובא להר חומה, ליד המנהרה, שוטרי מג"ב. הוא מדגיש שהכביש בין נועמן להר חומה מיועד רק למג"ב ולא לתושבים. ומה עם אלה שיש להם תעודת זהות כחולה ורכב עם לוחית צהובה? במהלך היום השער בכניסה לכפר פתוח והם יכולים לעבור, רק בערב סוגרים. ומה אם רוצים פעם לצאת בלילה? אי' מבין את הבעיה, אך צריך לראות גם את הצד של מג"ב, הוא אומר – בשם הביטחון צריך לנעול את הכפר בלילה. אך לא נורא, הוא מנחם אותנו, בעוד שנה לכל היותר יושלם "מעבר הגבול" החדש, ואז יהיה מעבר מסודר לתושבי הכפר והאי-נעימות הזמנית תיגמר. יהיה להם גם כביש חדש וטוב שיוביל מהמעבר דרך הוואדי בין נועמן לצור באהר להר חומה ולירושלים – רק צריך עוד לחכות להחלטת בג"ץ בעניין מטעי הזיתים הממלאים את השטח המיועד לכביש. בעוד שדיברנו סיים הבולדוזר את עבודתו, וסלעים חוסמים את השביל שמן הסתם מוביל גם לשדות שאליהם צריך להגיע עם טרקטורים וכדו'.

כאשר אנחנו חוזרות לקצה האחר של נועמן זרוע הברזל סוגרת על הכביש. בעוד אנחנו מתלבטות האם להתכופף ולעבור מתחתיה או לטפס בצד, מגיע ג'יפ מג"ב, שוטר אחד יורד, פותח במאמץ ניכר את השער והג'יפ ממשיך בדרכו. השער לא היה נעול, ולכאורה גם תושבי נועמן יכולים לפתוח אותו, אך מי מהם יעיז לעשות זאת?

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 25.4.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.00 

הסגר נמשך

כבר שבועיים לא רואים בכלל פועלים שעוברים דרך נועמן למקומות עבודתם באתרי הבנייה בירושלים. כמעט היחידים שעוברים בין נועמן לאל ח'אס הם תלמידי נועמן. בדרך פגשנו את י' שסיפר שהחיילים דורשים לפעמים מתלמידים בני עשר-שתים עשרה תעודת לידה כדי להוכיח שהם גרים בנועמן ומורשים לחזור הביתה.

במעבר לאל ח'אס עומדים שני ג'יפים של מג"ב וכמה עשרות מטרים צפונה, היכן שיש מעבר נוסף ליד בית הקברות של אל ח'אס, עומד ג'יפ נוסף. המג"בניקים משועממים, ואחד מציע: "בואו נעשה גיחה, יש שם קבוצה מעניינת". "הקבוצה המעניינת" היא כעשרה פועלים שיושבים בשדות לפני הבתים של אל ח'אס ומחכים שאולי הג'יפים יעזבו והם יכלו להגיע לעבודה. הם עדיין נמצאים מחוץ לגבולות ירושלים וכל עוד לא יעברו לנועמן אינם שב"חים, אך המג"בניקים בכל זאת מחליטים לבדוק אותם. אחד הג'יפים עולה לאל ח'אס והפועלים מתחילים לרוץ ולהימלט על נפשם.

ב-7.15 בדיוק מתחיל רעש להחריד את הוואדי ועבודות הבנייה על המחסום החדש מתחדשות.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 18.4.2006, בוקר 

משקיפות: תרצה ל', תמר א' (מדווחת)

אורחת: קטיה ל' מגרמניה

משמרת מ-6.15 עד 8.00

כאילו בלעה אותם האדמה

הסגר הרמטי: באום טובא אין פועלים שמחכים להסעה, בדרך בין אום טובא לנועמן תושבי נועמן בודדים, היחידים שעוברים בפתח הגדר בין נועמן לאל-ח'אס הם ילדי נועמן שלומדים "בצד השני". ג'יפ מג"ב עומד במרחק של עשרות מטרים מהמעבר, מוסתר מהעין של מי שיורד על כביש היציאה מנועמן. האדם היחיד שמבקש לעבור לנועמן צריך לגשת לג'יפ, לעמוד במרחק של שניים-שלושה מטרים ממנו, לפתוח מעיל ולהרים מכנסיים ולגשת עם התעודה לחלון הג'יפ ואז יכול להמשיך בדרכו. אחר כך הג'יפ מתעניין בנו, ויושביו טוענים שזה כביש הגדר ואסור לנו להיות שם. אנחנו נשארות, וכעבור דקות ספורות הם מתייאשים וחוזרים לעמדתם הקודמת.

לכבוד חג הפסח או לכבוד הסגר שאינו מאפשר את מעבר הפועלים לא ממשיכות עבודות הבנייה של המחסום החדש.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 11.4.2006, בוקר 

משקיפות: חנה ב', תמר א' (מדווחת)

אורחת: ג'ואן מאנגליה

משמרת מ-6.15 עד 9.30 

סגר

במקום שבו הכביש מנועמן מגיע לאום טובא ושבו בדרך כלל מחכים פועלים להסעת הקבלן אין נפש חיה – הדבר אינו מבשר טובות. בדרך אנחנו פוגשות במקום עשרות אנשים כחמישה, רובם ככולם תושבי נועמן. י' בדרך חזרה הביתה. לו יש אמנם אישור להגיע למקום עבודתו בהר חומה, אך אין לו מה לעשות שם, כי הפועלים איתם הוא עובד לא יכולים להגיע בשל הסגר. הוא אומר שצינור המים שנתקע בעקבות עבודות הבנייה על המחסום אמנם תוקן, אך שחיברו צינור צר לצינור רחב יותר, ובמגע הכי קל הוא יינתק שוב. אנחנו מבטיחות לפנות בעניין לקצין הבינוי.

למטה, במעבר לאל ח'אס, עומד ג'יפ מג"ב, המנוע מכובה. הוא מתכוון להישאר כאן. מאל ח'אס יורדים גבר מבוגר ושתי נשים מבוגרות עם הכבשים שלהם, ממשיכים כאילו הג'יפ לא שם לכיוון נועמן. אך יושבי הג'יפ לא סובלים שמתעלמים מהם. המנוע נדלק בפתאומית וברעש מיותר נוסע הג'יפ את המטרים הסבורים לקראת הרועים וצאנם. הנהג, אדם גס רוח, מדבר איתם מעבר לחלון. אסור להם לעבור. הנשים עומדות ליד החלון הקטן ומנסות להתווכח. לא עוזר. השלושה מתיישבים עם הכבשים בשדות אל ח'אס ליד הכביש.

נהג טרקטור שעבד בלילה בשדות שלו מבקש לחזור הביתה לנועמן. בתעודת הזהות שלו כתוב שהוא גר בכפר. המג"בניק לא מתרשם ולא נותן לו לעבור, וכך גם לא לתושב נועמן נוסף. "הם משקרים", הוא אומר, "נועמן זה כל האזור כאן – והוא מצביע לכיוון אל ח'אס – אלף איש". כאשר אנחנו מנסות לשכנע אותו שנועמן זה רק הכפר הקטן למעלה, אומר חברו "אל תתערבי בעבודה שלנו". אנחנו מתחילות עם טלפונים, ובעוד אנחנו מדברות מגיע קצין יותר גבוה, מסתכל על התעודות ומחליט שלשני התושבים מותר לחזור הביתה. גם שתי הרועות עוברות, הרועה נשאר במקום עם הכבשים, כנראה מחכה שיחזרו. שלושה אנשים נוספים מבקשים לעלות את הכביש לנועמן. המג"בניק גס הרוח לא טורח לדבר איתם, רק עושה להם סימן שיעופו מכאן לצד השני. לבסוף אין לו ברירה, הוא צריך להסתכל על התעודות ולתת להם לעבור; הוא מקפיד לא להסתכל עליהם. בינתיים עומדים על הכביש המיועד להיות ההמשך של כביש ליברמן ארבעה ג'יפים של מג"פ, כאילו רוב כוחות הביטחון החליטו שזה המקום הכי זקוק לשמירה בדרום ירושלים. לבסוף נשאר רק הג'יפ הראשון, ולא נראה שהוא מתכוון לזוז מכאן כל כך מהר. לפחות להיום גם מעבר אחרון זה בין בית לחם לירושלים נחסם אף הוא לגמרי.

מג"ב שולט באופן חופשי על הכניסה לאל ח'אס (שטח B) – ג'יפ יוצא מהכפר, שוטר מג"פ נכנס ברגל לשדות. בצד של נועמן, מעל אתר הבנייה, עומד מאבטח אזרחי עם נשק שלוף.

כאשר אנחנו חוזרות לנועמן עומד האיש עם הטרקטור, שכביכול אינו גר בנועמן, יחד עם אשתו ליד פתח ביתו. כל יום יש לו בעיות לחזור לביתו, הוא אומר.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 4.4.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15 

ציד אדם

בקצה הדרך שיורדת מנועמן לאום טובא מחכים רק פועלים מעטים להסעת הקבלנים. על הגבעה באמצע הדרך בין אום טובא לנועמן מפוזרים עשרים-שלושים פועלים שבדיוק ברגע זה חוזרים על עקבותיהם ופונים בחזרה לנועמן, בחלקם רצים, בורחים. פועל אחד שבא לקראתנו שואל האם ראינו חיילים. לא ראינו. הפועל הבא מצביע אל כיוון הגבעה ואומר "משטרה". כעבור כמה רגעים אכן מופיע מכיוון הר חומה שוטר מג"ב בודד, הרובה בידו, ועולה על הגבעה. הוא מדווח בקשר שהוא נמצא על "גבעה ימינה מאום טובא". הפועלים ממשיכים לנוס וכבר הספיקו להיעלם בצד השני של הגבעה. מכיוון נועמן בא ג'יפ מג"ב – הסרת החסימות בדרך מקלה מאוד על הג'יפים בחיפושיהם אחרי שב"חים – כנראה כדי לאסוף את השוטר הבודד, אך זה כבר נעלם מאחורי הגבעה, והג'יפ חוזר לנועמן. בהמשך הדרך אנחנו רואות שוב את השוטר הבודד ועולות כדי לראות האם הספיק לתפוס אנשים. לפני הכניסה לכפר אנחנו חוזרות לדרך הראשית, שם עומדים שוטר מג"ב נוסף וחיילת ומשגיחים על מי שיוצא לכיוון ירושלים. שלושה ילדים בדרכם לבית הספר נאלצים לעבור לידם ונצמדים לצד השני של השביל הצר כדי להתרחק כמה שיותר מהשניים. אנחנו פוגשות הורים שמלווים את ילדיהם לבית הספר שבדרך כלל מברכים אותנו לשלום בחיוך. הבוקר הם מתוחים ומבוהלים ובקושי מצליחים לומר "בוקר טוב". בתוך הכפר נמצא עדיין הג'יפ. השוטר-הציד הגיע בינתיים גם הוא. הוא ירד מלמעלה אל בתי הכפר ויוצא עכשיו מאחת החצרות שם המשיך לחפש שב"חים. הוא עולה על הג'יפ ונעלם איתו לכיוון אל-ח'אס. הג'יפ נוסע במהירות מופרזת וברעש מיותר. לפני אחד הבתים שדרך חצרותיהם עבר השוטר עומדים ילדים שעמדו לצאת לדרכם לבית הספר באל-ח'אס. נוכחות המג"בניקים הפחידה אותם, ורק אחרי שהג'יפ נעלם וגם אנחנו הולכות לכיוון המעבר לאל-ח'אס הם באים אחרינו. כך גם כמה פועלים שהצליחו להסתתר בחצרות. ג'יפ מג"ב נוסף חונה ליד הבתים הדרומיים של נועמן שביניהם לבין הדרך הראשית מפרידים שדות.

בירידה למעבר מחכה לנו תמונה של הרס מתמשך של הטבע לשם בניית מחסום מזמוריה. מה שהיה לפני שבועות מעטים מורד מלא עצי זית הפך לשטח מיושר ברוחב של כמאה מטרים. למטה עומד ג'יפ מג"ב, בעלייה לאל-ח'אס מחכים כמה פועלים בתקוות שווא שאולי בכל זאת עוד יצליחו להתגנב למקום עבודתם. ארבעה פועלים שאת תעודותיהם לקח כנראה המג"בניק על הגבעה מגיעים לג'יפ ומחכים שישחררו אותם. שלושה-ארבעה פועלים אחרים שלא נתפסו מחכים מאחורינו תחת שקדייה לרגע שבו יכלו לחזור בשלום לאל ח'אס. כאשר הם מבינים שהג'יפ לא מתכוון לזוז, הם מתחילים לרדת במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. אחד מהם מרים את ידיו לשמיים – אולי מאללה תבוא הישועה. הם מצליחים לעבור את כביש הביטחון ולעלות ליד בית הקברות לצד השני, בעוד ששוטרי הג'יפ עסוקים עם המעוכבים ושניים מהם עולים לרגע לכיוון אל-ח'אס, אך חוזרים ללא מעוכבים נוספים.

ב-7.15 בדיוק מתחדשות עבודות הבנייה. מחפר – זרוע כתומה ארוכה עם כף קטנה בעלת שיניים חזקות - עולה על הקרקע המיושרת ומתקרב למה שעוד נשאר מהגבעה. הזרוע מתרוממת, השיניים תופסות עוד חתיכת אדמה עם אבן החול מתחתיה ומורידות את הכול תוך שנייה. אנחנו עומדות במרחק של כעשרה מטרים, והאדמה מתחתנו רועדת. מחפר צהוב נמוך עם כף גדולה אוסף את האדמה שנפלה ומפנה אותה. אנחנו עוזבות לפני ששיני המחפר יתפסו בטעות גם אותנו. בקרבת זירת ההרס אנחנו פוגשות את מכרנו אי' המאבטח (שהתקיף ביום חמישי את דרור אטקס). הוא שואל לשלומנו ואנחנו עונות, "רע מאוד". "כן, זה הרס של הגבעה, אני מסכים", הוא אומר וממשיך עם ההצדקה הנצחית של כל מי שעובד בשרות של שלטון כיבוש: "אנחנו לא מחליטים, אנחנו רק מבצעים". יש לו נחמה פעוטה: השקדיות שעומדות מטרים ספורים לפני שיני המחפר תישארנה. הוא מסתכל על התג שלנו, "נשים למען זכויות אדם". "עוד לא ראיתי אדם טוב", הוא אומר, "הם חיות".

בדרך חזרה בין נועמן לאום טובא כבר אין מג"ב. גם אין עוד פועלים שמנסים לעבור. מהר חומה נשמעים קולות המחפרים שממשיכים לבנות את השכונה – נועמן בין שני אתרי בנייה שנוגסים כל יום עוד חתיכת אדמה ומתקרבים.

אחה"צ קיבלתי הודעה שכבר שלושה ימים אין מים בנועמן, כי במהלך העבודות על המחסום נותק הצינור שמגיע מאל-ח'אס. ניסיתי את מזלי עם טלפונים שונים. בלשכות עדיין לא מכירים את השם נועמן וגם לא את השם הצה"לי מזמוריה וצריך להסביר היכן המקום. מלשכת מג"ב מרחב ירושלים קיבלתי אחרי בירורים תשובה שהמים כבר הוחזרו ושהניתוק לא קרה בשל העבודות, אלא ביום שישי, כשלא עובדים. אחר כך חזרו אליי מה"מוקד ההומניטרי", אישרו שאכן הקבלן אחראי לניתוק, כרגע עובדים על התיקון ובעוד שעה יהיו מים. בערב התקשרתי לי', והוא אישר שהמים חזרו. גם אמר שציד השב"חים שהיינו לו עדות הבוקר הוא כרגע עניין יומיומי.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 21.3.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.00

נראה שמספר הפועלים שעוברים מהגדה דרך נועמן לירושלים (בעיקר להר חומה) רק הולך וגדל. הדרך נהייתה נוחה יותר: רוב החסימות על הכביש בין אום טובה לנועמן הוסרו, מלבד אחת בהתחלה שנוצרה על ידי הזבל במזבלה ואחת בכניסה לכפר. בנוסף לכך ניכר שביל, כנראה נגיש לרכב, שפונה אחרי המזבלה ימינה וממשיך להר חומה.

תושב נועמן בעל רכב עם לוחית ישראלית יוצא לעבודתו עם נכים בבית ג'אלה ולוקח אותנו עד למעבר לאל ח'אס. לשאלה כמה זמן לוקח לו לנסוע מנועמן לבית ג'אלה, הוא אומר שזה תלוי. הדרך עצמה לוקחת כעשרים דקות, אך הוא אף פעם לא יודע כמה זמן יעכב אותו הג'יפ. רק לפני יומיים הוא עוכב לשעה וחצי, תחילה בטענה שיש סגר ואסור לו להיכנס לשטחי הגדה, אחר כך בטענה שמשהו עם תעודת הזהות שלו לא בסדר, ולבסוף נתנו לו לנסוע. הוא אומר שמלבד לג'יפ שמגיע למעבר בין נועמן לאל-ח'אס עומד לפעמים גם ג'יפ בהמשך הכביש לבית סחור ליד הגשר. כאשר אנחנו מגיעות למעבר אין ג'יפ ועוברים בדיוק כמה תלמידים. הם מצביעים על נקודה למעלה על הגבעה בצד ימין מכביש היציאה מנועמן וכביש הביטחון ליד הגדר. שם עומד ג'יפ מג"ב ומשקיף על המתרחש. במשך שהייתנו הוא לא זז מהמקום וגם לא התעניין בשני פלסטינים שעברו באיטיות רבה מאל ח'אס לנועמן.

עבודות הבנייה ועקירת העצים ממשיכות במרץ רב. בשיפוע שמוביל מנועמן לוואדי בין הכפר לבין אל ח'אס נעקרו עצי זית נוספים. הם הועברו כנראה למטעי הזיתים של אל ח'אס, נותרו החורים באדמה והענפים הכרותים מסביב. נוצר שביל חדש שעולה מלמטה ונראה כמו הכנה לעוד כביש ענקי כמו כביש היציאה הנוכחי מנועמן. על השיפוע כבר יושרה הקרקע למעין רמה – כנראה הבסיס למחסום המתוכנן.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 7.3.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.00

בדרך פגשנו כרגיל פועלים בדרך לעבודה שאומרים לנו שיש בעיות עם החיילים במעבר. כאשר אנחנו מתקרבות לשם הג'יפ של מג"ב שהשגיח על המעבר עוזב. את הרגע הזה מנצלים שלושה-ארבעה גברים שעקפו אותנו בדרך מאום טובה וחוצים עתה לכפר אל-ח'אס בצד השני של הגדר. בידיהם שמיכות, נראה שלנו בירושלים וחוזרים עכשיו הביתה. פועל מבית לחם שעבר בכיוון הנגדי כדי להגיע למקום עבודתו בהר חומה מבקש את עזרתנו בהשגת כרטיס מגנטי, מאז שלוש שנים הוא מנוע שב"כ. אנחנו לוקחות את הפרטים שלו כדי לכתוב עבורו מכתב ליועץ המשפטי לוטשטיין.

עבודות התשתית עבור כביש ליברמן ממשיכות, מ-7.15 שובר רעש מחריש אוזניים את השקט הפסטורלי של הכפר. אין שינוים ניכרים בשטח מאז השבוע שעבר, החורים במקום עצי הזית העקורים עדיין שם.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום חמישי, 2.3.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

בדרך התמונה הכבר רגילה של עשרות פועלים בדרך לעבודה בירושלים. כאשר אנחנו יוצאות מנועמן ומתחילות לרדת אל המעבר לגדה, מגיע מלמטה ג'יפ מג"ב, נכנס לכפר, עושה סיבוב ויוצא ממנו כעבור חמש דקות. על כביש הביטחון ליד הגדר דרומה נוסע ג'יפ נוסף.

מחסום פתע "מזמוריה" – אדמה פצועה

אין ג'יפ במהלך כל שהותנו. נראה שאין כרגע קושי לעבור ושהמקום הפך בעיקר לאתר בנייה עבור כביש ליברמן והמחסום החדש. על הכביש שהוגדר כביש ביטחון ושעליו נסעו לפני שבועות ספורים רק כלי רכב של כוחות הביטחון וחברת האבטחה נוסעים עכשיו פועלים וקבלנים פלסטינים עם בולדוזרים, טרקטורים ומכוניות פרטיות. התחילו ההכנות להרחבת הכביש בשני צדדיו. בצד של נועמן עקרו שתי שורות של עצי זית ובמקומם נותרו חורים ועוד כמה ענפים כרותים לצידם. בצד של אל-ח'אס כבר נכנסו כלי העבודה לתוך השדות וזרעו הרס. מאחורי שדה פעולה זה נטעו מחדש את עצי הזית שכרתו בצד האחר. הם שייכים לתושב אל-ח'אס, כך מספר לנו נהג בולדוזר, בדואי מאזור רמאללה. הוא גם מספר שכמעט כל הגבעה ליד הכביש בכיוון נועמן תיעלם, כי שם ייבנה המחסום החדש. היום פורחות שם בין עצי הזית השקדיות – כנראה לפעם האחרונה. וגם מטעי הזיתים בוואדי צפונה בין אום טובה לצור בהר עוד לא ניצלו: הכוונה להמשיך את כביש ליברמן לשם, אומר הנהג, אך אולי עוד ישנו את התוכנית ...

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום חמישי, 23.2.2006, בוקר

משקיפות: ג'ודי ש', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

בדרך מאום טובה לנועמן אנחנו פוגשות שוב כמה עשרות פועלים בדרכם לעבודה בירושלים, והפעם אנחנו מקבלות גם הסבר מדוע עוברים כאן בשבועיים האחרונים יותר אנשים: מאז שמחסום בית לחם נהפך למעבר היחיד של פלסטינים מדרום הגדה לירושלים יש שם בבוקר מאות אנשים שמחכים שעות, ולכן חלק מהפועלים העדיפו לקחת את הדרך הארוכה יותר דרך בית סחור ונועמן.

על כביש היציאה מנועמן לגדה שהמדינה בנתה לאחר שהרסה את הכביש הקודם בבניית הגדר הוצבו שני שלטים כאילו מדובר כאן בכביש בינעירוני רגיל ולא בכביש שמסתיים בקצה האחד בחסימות ושעליו נוסע בממוצע רכב אחד לרבע שעה: הראשון מגביל את המהירות ל-30 קמ"ש ומצורפים לו תמרור לירידה של 16 אחוז והכיתוב "סע בהילוך נמוך"; השני, כמה מטרים מאחוריו, הוא תמרור לעקומה חדה יחד עם הכיתוב "האט! עקומה חדה לפניך". הבוקר נראים על הכביש יותר חמורים מאשר מכוניות, כי איתם אפשר להתגבר על החסימות בהמשך הדרך.

מחסום פתע "מזמוריה"

ליד המעבר נמצא ג'יפ עם שוטר מג"ב אחד בלבד. הוא לא בודק לא את התלמידים ולא את הרכבים שעוברים, אך אחרי כמה נסיעות הלוך וחזור הוא עוצר לידנו וטוען שאסור לנו להיות כאן, כי זה שטח צבאי ואתר בנייה. כאשר אנחנו דורשות לראות את האיסור בכתב, הוא סוגר את החלון בכעס, עולה ויורד את הכביש לנועמן בנסיעה מהירה ורועשת, נעלם, חוזר, נכנס לתוך הכפר, עובר שוב לידינו תוך הגברת הרעש ונעלם. המאבטח של חברת האבטחה הפרטית ששאלנו על עצי הזית הכרותים מסביר שהפלסטינים כורתים אותם מפעם לפעם כדי לגרום לצמיחה מחודשת. אם כך, מדוע נכרתו דווקא העצים הכי קרובים לאתר הבנייה של המחסום העתידי?

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 21.2.2006, בוקר

משקיפות: רוני פ', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

בדרך מאום טובה לנועמן אנחנו פוגשות כמה עשרות פועלים בדרכם לעבודה בירושלים, מתוכם שניים-שלושה על חמור או פרד, ותלמידים בודדים שלומדים באום טובה. הילדים שלומדים בצד השני של הגדר, כעשרה, בדיוק יוצאים לדרכם ואנחנו מצטרפות אליהם. הם לא הולכים על כביש האספלט, אלא לוקחים דרך קצרה יותר דרך השדות.

מחסום פתע "מזמוריה"

בפינת הכביש שיורד מנועמן וכביש ליברמן, בצד, חונה ג'יפ מג"ב. המג"בניקים לא בודקים לא את הילדים שעוברים וגם לא את תושבי נועמן הבודדים שיוצאים במכונית לכיוון הגדה. אך הם באים אלינו וטוענים שאנחנו עומדות על כביש ביטחון ואסור לנו להיות שם, כמובן למען ביטחוננו, כי ממול יש כפר עוין (אל-ח'אס) ומשם יכולים לירות עלינו. מאחר ולא הפריע להם שנעמוד כמה מטרים יותר למעלה על כביש היציאה מנועמן, לא התווכחנו על זה.

הוסרו השרידים האחרונים של הגדר והתחילו להרחיב את הכביש לכיוון הוואדי לאל-ח'אס. בצד של נועמן נכרתו עצי הזית בשתי השורות הראשונות, כנראה הכנות כדי לעקור אותם בשל הרחבת הכביש ובניית המחסום.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 14.2.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', עילית ר', רוני פ', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.15

בדרך אנחנו פוגשות כמה עשרות פועלים בדרכם לעבודה, תנועה ערה בהשוואה למה שראינו בשבועות הקודמים.

מחסום פתע "מזמוריה"

ליד הגדר אנחנו רואות מה הסיבה לכך: אין ג'יפ, המעבר חופשי. כמעט כל מי שביקש לעבור כנראה כבר עבר, אנחנו רואות רק בודדים שיוצאים מנועמן לכיוון הגדה. כעבור דקות ספורות מגיע ג'יפ מג"ב להתעניין בשלומנו, אך עוזב כמות שבא.

במערכת הגדר חלו כמה שינוים: על כביש היציאה מנועמן שהצבא סיפק סימנו בצבע לבן וצהוב את שולי הכביש וגם קו לבן רצוף באמצע כדי שהשניים-שלושה רכבים שעוברים כאן במהלך של רבע שעה במקרה הטוב לא יעקפו אחד את השני. הגדר עצמה מהמעבר לאל-ח'אס כמה עשרות מטרים צפונה – איננה עוד. רק מוטות הברזל שביניהם נמתחה נותרו ושתי דלתות צהובות שתלויות באוויר ולא סוגרות ולא פותחות דבר. המאבטח של חברת האבטחה הפרטית שכבר פגשנו בפעם הקודמת מסביר מה קרה: "עשו טעות". לא תכננו נכון את רוחב הכביש ליד הגדר, ולכן היו צריכים עכשיו להוריד את הגדר כדי להרחיב את הכביש. העבודות על המשך הכביש צפונה החלו. יש אתר בנייה קטן עם צריף ובולדוזר וטרקטור עובדים על הכשרת השטח. נראה שהכביש פונה מזרחה, אם כן זה יציל לפחות את מטעות הזיתים היפהפיים בוואדי בין נועמן לצור באהר.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 31.1.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.15 עד 8.20

בדרך אנחנו פוגשות כמה פועלים וכמה תושבים בדרכם לכיוון ירושלים. מרחוק אנחנו רואות ג'יפ ולידו שניים או שלושה אנשים על כביש הביטחון הרחק ממקום המעבר מאל-ח'אס. שלוש נשים יורדות יחד איתנו למעבר.

7.00 – 7.40 מחסום פתע "מזמוריה"

מרחוק היה נראה שאין הבוקר ג'יפ, אך כאשר אנחנו מתקרבות אנחנו רואות שהוא חונה מעבר לפינה, כך שלא רואים אותו כשבאים מנועמן. הג'יפ עומד בשולי הכביש עם הפנים לכיוון הגדר, ומולו, במרחק של כמה מטרים, עם הגב לגדר, פלסטיני בודד מעוכב. כחמש דקות אחרי הגעתנו הוא נקרא לג'יפ, מקבל את התעודה שלו בחזרה וחוזר על עקבותיו. הוא מיאטה, ניסה לעבור כדי לעבוד, אך הרע לו מזלו והוא נתפס.

בינתיים מגיע על הכביש מבית סחור בולדוזר ואחריו רכב פרטי עם לוחית פלסטינית. הנהג מדבר עם המג"בניקים, והוא והבולדוזר מורשים להמשיך צפונה על כביש הביטחון.

הקצין בג'יפ בא לקראתנו ושואל בסבר פנים יפות: "אתן עושות טיול?" בניגוד לעמיתו מיום ראשון אין לא בעיה עם זה שאנחנו כאן והוא ממשיך בפטרול על כביש הביטחון דרומה. במקום נשאר רכב של חברת ביטחון פרטית. המאבטח צועק לעבר הפועלים הפלסטינים שמחכים באל-ח'אס להזדמנות לעבור: "לי אין מחשב כדי לבדוק, תחכו עוד רבע שעה, הג'יפ יחזור ותוכלו לעבור". הוא מסביר לנו, בהתאם למה ששמענו בשבוע שעבר, שלא מקפידים כאן על אישורי כניסה – בודקים את התעודות ואם האיש לא עולה במחשב כחשוד ולא נושא עליו כלים חשודים נותנים לו לעבור. בינתיים חוזר הרכב הפלסטיני בלי הבולדוזר. הנהג אומר למאבטח: "ב-10.30 אני חוזר עם הבולדוזר, תן לי לעבור, בסדר?" – "לא, תבוא ב-12.00", קובע המאבטח את לוח הזמנים של הקבלן הפלסטיני. "בסדר", אומר זה. "אך תתקשר קודם". – "אתקשר, ... ב-10.30?". "תתקשר". אולי כן יעבור ב-10.30?

המאבטח ממשיך לספר לנו: הוא דוגל בכך לתת לאנשים אפשרות להתפרנס, ובמשך חודשים נתנו לתושבי הכפר הסמוך אל-עראיס לעבוד בסלילת כביש הביטחון ללא אישורי עבודה רשמיים, אלא בהסכמה שבעל-פה. עוד שבוע-שבועיים יתחילו כאן לבנות "מעבר" חדש, הוא יושלם בעוד כשנה. הוא יהיה יותר גדול ממחסום 300 החדש, 900 מטר אורך ו-300 מטר רוחב, וגם ישמש למעבר סחורות; דרכו יוביל "כביש ליברמן" ויאפשר למתנחלי תקוע ונוקדים מעבר קצר ומהיר לירושלים. [דווקא קראתי אתמול שליברמן מוכן להתפנות מנוקדים, אם כך תחליט הממשלה.] אז גם אנחנו נוכל לנסוע ברכב למחסום וגם תושבי נועמן, במידה ויהיה להם היתר כניסה לירושלים – אולי יסדרו להם תעודות כחולות, אומר המאבטח - יכלו להשתמש בכביש. ומה עם עצי הזית בשולי הכביש הנוכחי, על השטח העתידי של המחסום? אם עוקרים עץ, מתאר המאבטח תמונה אידילית, מבקשים קודם את רשות הבעלים, אחר כך משלמים לו פיצוים ולבסוף אפילו מביאים את העץ למקום החדש שהבעלים בחר!

בינתיים חוזר הג'יפ של מג"ב, המאבטח עוזב, ושני פלסטינים יורדים מאל-ח'אס לג'יפ. ואכן, בודקים את התעודות שלהם תוך דקה-שתי דקות, ונותנים להם לעבור. עם זאת, שאר הפלסטינים שמחכים באל-ח'אס לא משתכנעים ונשארים למעלה. הג'יפ לא יעזוב כל כך מהר, כי יש לו פנצ'ר.

בדרך חזרה לנועמן נותנת לנו אשתו של יוסוף, שבדיוק הביאה אישה אחרת אל מעבר לגדר, טרמפ עד ליציאה החסומה לכיוון ירושלים. יש לה תעודה כחולה, ולרכב לוחית צהובה – אך מה לעשות, אין כאן מעבר לכלי רכב. אולי תוכל בעתיד להשתמש ב"כביש ליברמן".

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום שלישי, 24.1.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.40 עד 8.45

תיאטרון האבסורד - או: הפסקנו סופית להבין מה קורה כאן

בדרך מאום טובה לנועמן אנחנו פוגשות אישה עם שני ילדים ואת יוסוף עם שני ילדים בדרך לבית הספר באום טובה. אלה מבין הילדים המעטים שמותר להם ללמוד בבית ספר ירושלמי משום שלפחות לאחד מהוריהם תעודה כחולה.

כמה מטרים מהכניסה לנועמן אנחנו מופתעות מאוד כאשר מאחורינו מופיע רכב – איכשהו הנהג הצליח לעקוף את החסימות בדרך. אך על החסימות האחרונות לפני הכניסה לכפר גם הוא לא מצליח להתגבר. "תראו מה עושים לנו", הוא אומר בהצביעו על מה שפעם היה כביש.

באמצע הכפר אנחנו פוגשות אדם שזה עתה עבר דרך הפתח בגדר. "אתן יכולות לעזור?", הוא שואל. כרגע, הוא אומר נמצאים חיילים ליד הפתח.

7.25 – 8.00 מחסום פתע "מזמוריה"

ליד פתח הגדר נמצאים 12 פלסטינים ושני מג"בניקים ללא ג'יפ; אחד רושם את פרטי הפלסטינים על נייר כאשר גב חברו משמש לו שולחן; חייל שלישי נמצא במרחק של כמה עשרות מטרים, לא ברור מה הוא עושה שם. אם מסתכלים על המצב מנקודת המבט של ביטחון החיילים – לו הפלסטינים היו רוצים, היו בקלות יכולים להתנפל עליהם.

חשבנו כמובן שמדובר במעוכבים שממלאים להם טופס על שהייה בלתי חוקית. אך זה לא בדיוק היה כך. כבר האווירה הרגועה הייתה מוזרה: הפלסטינים ואחד המג"בניקים דובר ערבית התלוצצו ועישנו ביחד. מפעם לפעם הם צעקו לעבר חבריהם שחיכו באל-ח'אס, בצד הפלסטיני של הגדר, שיוכלו להתגנב לתוך ירושלים לעבודתם, שיבואו. המג"בניק אומר משהו כמו שאם הם לא יבואו, לא ישחרר את הקבוצה שנתפסה, ואנחנו כבר חושבות שיש כאן ניסיון למלא דו"חות של שב"חים גם לאלה שהספיקו להימלט בחזרה לאל-ח'אס לפני שכוחות הביטחון הגיעו. כעבור כמה דקות המג"בניק מציע לפלסטינים את שרידי ארוחת הבוקר של החיילים שנמצאים בשקיות מפוזרות על המדרכה ליד הגדר, הפלסטינים צוחקים, מתיישבים על המדרכה ואוכלים את הלחמניות הצה"ליות. המג"בניק השני פונה אלינו, מזהיר אותנו: "אל תגעו בגדר, שלא תהיה אזעקה" ומסביר לנו מה קורה. אנחנו לא מאמינות למשמע אוזנינו: "יש מבצע, מעבירים את כולם". הפלסטינים ממלאה עוברים לירושלים, הוא אומר; אם כאן לא מצליחים, הם עוברים מתחת לאדמה, דרך מערכת המים. אך היום באמת מוכנים לתת להם לעבור כאן, לכולם, עם או בלי היתר עבודה, רק לא למי ש"חשוד". התנאי היחיד: שכולם יבואו. לכן הפלסטינים כאן צועקים לאלה באל-ח'אס שוב ושוב "תעאלו". אך אלה לא באים, ואין זה פלא, כי למה שיאמינו שמג"ב פתאום מזמין אותם לעבור את הגדר שאסור להם לעבור. אחד הפלסטינים ליד הגדר מוותר ועושה את דרכו בחזרה לאל-ח'אס ולבסוף כל הקבוצה קמה וחוזרת. המג"בניק דובר ערבית מדגיש עוד פעם שבאמת רצו לתת לכולם לעבור. הוא מבין שלא יכלו להאמין, אך "שיתרגלו". ???

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום חמישי, 19.1.2006, בוקר

משקיפות: נטע ע', תמר א' (מדווחת)

משמרת מ-6.00 עד 8.30

בדרך מאום טובה עד למחסום בקצה הכפר נועמן ראינו פלסטינים בודדים מנועמן ומהגדה בדרכם לעבודה בירושלים. כאשר ירדנו מנועמן למחסום עשו שתי נשים צעירות את דרכם אל מעבר לגדר. האחת חיכתה לשנייה – סביר להניח שהנשים כאן חוששות לעבור את המג"בניקים לבד.

6.55 – 7.40 מחסום פתע "מזמוריה"

כאשר התקרבנו למחסום, ראינו ג'יפ מג"ב שעוזב את מקום הפתח בגדר. שניות לאחר מכן החל מרוץ של שלושים עד חמישים גברים מהכפר אל ח'אס בגדה אל מעבר לגדר וכביש הביטחון לצד הירושלמי. הם לא השתמשו בכביש הסלול לנועמן, אלא טיפסו במהירות על הגבעה ונעלמו בין השדות. במקום נותרו 6 פלסטינים, לדבריהם תושבי בית לחם שעובדים בהר חומה, שתעודותיהם נלקחו על ידי המג"בניקים. חיכינו יחד איתם לחזרת הג'יפ. הוא הגיע כעבור עשר דקות, וברגע שהפלסטינים ראו אותו מרחוק עשו סימנים לחבריהם באל-ח'אס שטרם הספיקו לעבור את הגדר להישאר איפה שהם. הג'יפ (מ-22-538) עצר תחילה ליד אדם שיצא מנועמן לכיוון הגדה, אחרי בדיקת התעודה שלו הוא המשיך בדרכו. התעודות הוחזרו והמעוכבים הלכו בחזרה לאל ח'אס. הג'יפ חנה, הנהג כיבה את המנוע וחיכה. שני גברים שבאו מכיוון הגדה ניגשו, מבלי שהיה צריך להורות להם לעשות זאת, לג'יפ והציגו את תעודותיהם. הבדיקה לקחה שתי דקות והם המשיכו לירושלים. הפועלים ללא היתר עבודה התאספו על הגבעה ביציאה מאל ח'אס וחיכו שהג'יפ יעזוב ושיכלו להגיע לעבודה. אך הג'יפ לא זז. חשבנו שאולי הוא לא עוזב בגללנו והתרחקנו, עד שהחיילים לא יכלו לראות אותנו. אך הם נשארו. להם יש זמן להישאר עד שכבר לא יהיה כדאי לפלסטינים להגיע לעבודה והלכה הפרנסה ליום שלם.

סוף

 

בית לחם והסביבה: נועמן, יום ראשון, 15.1.2006, בוקר

משקיפות: יהודית א', מיה ב', חנה ב', נתניה ג', רוני י', יעל י'-ל', טובה ש', תמר א' (מדווחת)

יצאנו לסיור ראשון לגדר ההפרדה ליד נועמן כדי לבחון את האפשרות של משמרות קבועות.

רקע

[על הכפר נועמן וצרותיו פורסם בספטמבר 2003 דו"ח של בצלם: "נועמאן, מזרח ירושלים. החיים תחת איום הגירוש".]

הכפר נועמן על 25 הבתים שלו נמצא דרומה-מזרחה מאום טובא והר חומה ונכלל בשטח השיפוט של ירושלים, אך לתושבים תעודות של השטחים והם למעשה "שוהים בלתי חוקיים" בבתיהם (מקרה דומה לחלק מהכפר ולג'ה). נכון לרגע זה מותר להם לשהות בכפרם, אך אסור להם לצאת לשאר שטחי ירושלים, אפילו לתשלום קנסות שניתן לשלם רק בסניף דואר ישראלי; ילדיהם סולקו מבתי הספר הירושלמיים. הכביש לירושלים נחסם לכלי רכב בערמות אדמה.

הגישה "החוקית" היחידה של תושבי נועמן לעולם היא דרך פתח בגדר ההפרדה – שבנייתה כמעט הושלמה כאן - לכיוון בית סחור. בכפר אין בית ספר, אין מרפאה ואפילו לא מכולת, כלומר לכל צורכי החיים התושבים זקוקים ליציאה זו דרך הפתח בגדר. בו משתמשים גם רבים מתושבי הגדה, עם ובלי אישור כניסה לישראל, כדי להגיע למקום עבודתם באום טובה או בהר חומה. באזור הפתח מתוכנן "מעבר" גדול בסגנון של מחסום 300 החדש שייקרא "מזמוריה", שמו של נועמן בישראל. מג"ב והצבא (בצד השני של הגדר) משגיחים כבר עתה על האזור, צדים "שב"חים" ושוב ושוב סוגרים את הפתח לזמן מה או מעכבים אנשים לבדיקות ארוכות ומשפילות. מקרים של התעללויות הגיעו לאחרונה לעיתונות לאחר שתושב נועמן מחמוד שוואוורה נמצא ב-11.12.2005 חסר הכרה קשור לסוס שלו, כמה שעות לאחר שעוכב על ידי אנשי מג"ב; כעבור ארבעה ימים מת בבית החולים.

גישה

נוסעים על דרך חברון עד לפנייה שמאלה להר חומה לפני מנזר מר אליה, פונים שמאלה להר חומה ומיד שמאלה לאום טובה. אחר כך פונים ימינה וממשיכים עם הכביש עד שמגיעים לפנייה ימינה למה שפעם היה כביש ירושלים-בית סחור דרך נועמן. היום אפשר להמשיך עוד כמה עשרות מטרים עם רכב על כביש משובש, אז מגיעים לערמת האדמה הראשונה שחוסמת את הכביש וצריך להמשיך ברגל. באזור זה עלולים להופיע ג'יפים של מג"ב, כפי שקרה במקרה של מחמוד שוואוורה. הבוקר לא ראינו כאן נפש חיה.

ממשיכים ברגל, תחילה דרך מזבלה, אחר כך נפתח הנוף צפונה למטעי זיתים שעלולים ליפול קורבן או ל"מעבר" החדש או לכבישים חדשים (כביש תקוע-נוקדים וכביש הטבעת של ירושלים). על אחת הגבעות דרומה מהכביש, על אדמת נועמן, מתוכננת שכונה נוספת של הר חומה. כעבור רבע שעה מגיעים לכפר עם בתיו המפוזרים בשטח הפתוח, חוצים אותו על הכביש שכאן סלול ומוביל לכביש רחב שנסלל לפני חודשים ספורים באדיבות מדינת ישראל במסגרת הקמת גדר ההפרדה כדי לתת לכפר יציאה מסודרת לגדה המערבית. כעבור רבע שעה נוספת מגיעים לנקודת המפגש של כביש זה עם הגדר וכביש הביטחון שלה. שם הפתח בגדר שדרכו הולכי רגל, כולל הילדים בדרך לבית הספר, מגיעים לכפר השכן אל-ח'אס שכבר שייך לגדה. ושם גם מחסומי הפתע של מג"ב.

מחסום פתע "מזמוריה"

כאשר אנחנו מגיעות, יחד עם שלושה תושבים של נועמן שמראים לנו את הדרך, עומד על כביש הביטחון מול הפתח ג'יפ מג"ב. החיילים והחיילות עסוקים בלרשום את הפרטים של שני פלסטינים וכמה "מלווים אקומנים" (EAPPI) שבודקים גם הם אפשרויות ללוות את התושבים, במיוחד את התלמידים, אל מעבר לפתח. החיילים היו מופתעים לראות אותם ועוד יותר מופתעים לראות אותנו וניסו להתמודד עם המצב החדש. אחד אמר שכדאי להזדרז עם הרישום, אחרת עוד יכתבו עליהם בעיתון. אחר הורה לנו לעמוד בצד – או בעלייה לנועמן או מעבר לגדר בעלייה לאל ח'אס (שאם אני לא טועה נמצא בשטח A) – כדי שלא נפריע ב"עבודה" ולא נסכן את עצמנו עם התנועה, שכללה את הג'יפ החונה וג'יפ מג"ב נוסף שהגיע כעבור כמה דקות ונעצר גם הוא לידנו. תעודות תושבי נועמן נלקחו, אך לא התעודות שלנו. החיילים טענו שיש סגר, חנה התקשרה למנהל האזרחי וקיבלה תשובה שדווקא יש הקלות בסגר. היא מסרה את מספרי שני הג'יפים כדי שמהמנהל האזרחי יעדכנו את החיילים לגבי ההוראות התקפות, מה שהלחיץ את החיילים. לאחר שכולם קיבלו את התעודות שלהם בחזרה, עזבנו בדרך שבה באנו.

סוף

 


Make your own free website on Tripod.com